חלק 1 · המחלה
מיקרוגליה והסינפסה שאבדה
הזיכרון תלוי בסינפסות, נקודות המגע בין נוירונים. במחלת אלצהיימר הן אובדות מוקדם, ותאי החיסון של המוח עצמו עוזרים לסלק אותן. לחצו על הפעלה כדי לראות פיסת רקמה משתנה, ואחר כך נסו את שני המתגים.
סכמטי, לא בקנה מידה. מספר הסינפסות הוא להמחשה; שני הסימונים על העמודה הם ערכים שנמדדו בבני אדם.
הסינפסות משקפות את הזיכרון הכי טוב
ב־1991 הקבוצה של רוברט טרי ספרה סינפסות, רבדים וסבכים במוחותיהם של 15 אנשים עם אלצהיימר ו־9 משתתפי ביקורת, והשוותה כל מדד לציון של אותו אדם במבחנים קוגניטיביים. החליפו את המדד שעל ציר ה־x וראו איך ענן הנקודות משנה צורה. 484
הנקודות סכמטיות ומצוירות כדי להראות את הדפוס; אלה לא הנתונים של טרי. ערך r של 0.96 הוא הערך שפורסם.
התאים האחרים, והמחלות האחרות
גם האסטרוציטים מגיבים
מיקרוגליה משופעלת משחררת IL-1α, TNF ו־C1q, שדוחפים אסטרוציטים למצב תגובתי, שכונה "A1" ב־2017, שבו הם תומכים פחות טוב בנוירונים. אסטרוציטים כאלה נמצאו בשפע במוחות עם אלצהיימר. 312
אבל "A1" ו־"A2" הם פישוט יתר
הצהרת קונצנזוס מ־2021 מתחה ביקורת על תוויות בינאריות לאסטרוציטים (A1 מול A2, טוב מול רע) כפשטניות מדי, והמליצה לתאר אסטרוציטים תגובתיים בכמה מדדים בבת אחת. 143
גנים של המיקרוגליה נושאים סיכון
TREM2 R47H העלה את הסיכון פי 2.9 בערך. וריאנטים נדירים אחרים בגנים של המיקרוגליה מצביעים באותו כיוון: PLCG2 P522R מגן (יחס סיכויים 0.68), ואילו ABI3 S209F (1.43) ו־TREM2 R62H (1.67) מעלים את הסיכון. 263,464 עוד במודול גנים ותורשה.
מחסום דולף, כבר בשלב מוקדם
פירוק של מחסום הדם־מוח בהיפוקמפוס נמצא אצל אנשים עם בעיות קוגניטיביות מוקדמות, בלי קשר למצב העמילואיד והטאו שלהם. החוקרים מציעים אותו כסמן מוקדם עצמאי; המחקר מראה קשר, לא סיבתיות. 375
לרוב המוחות עם אלצהיימר יש גם משהו נוסף
במוחות של אנשים מבוגרים, אלצהיימר מגיע לעיתים רחוקות לבד. כל נתון בטבלה שלהלן מגיע מקבוצת אנשים אחרת, ולכן אי אפשר לחבר את האחוזים או להשוות ביניהם ישירות.
| ממצא | שכיחות | אצל מי | מקור |
|---|---|---|---|
| פתולוגיית אלצהיימר טהורה, בלי שום דבר אחר | 30% | 50 האנשים עם דמנציה מתוך 141 נתיחות בקהילה; ליותר ממחציתם היו כמה פתולוגיות | 453 |
| אלצהיימר ועוד אוטמים (שבץ) | 38% | אותן נתיחות בקהילה; יותר מאבחנה אחת כמעט שילשה את הסיכויים לדמנציה (OR 2.8) | 453 |
| אוטמים, CAA בינונית עד חמורה, טרשת עורקים, טרשת עורקיקים | כל אחד מעל 30% | מוחות ממחקרי Religious Orders Study ו־Memory and Aging Project; כל אחד מהם הסביר 20% עד 30% מהירידה כשהיה קיים | 209 |
| מידה כלשהי של אנגיופתיה עמילואידית מוחית (CAA: עמילואיד בדפנות כלי הדם) | 85% עד 95% | אנשים עם אלצהיימר | 114,209 |
| CAA בינונית עד חמורה | 13% | בנק המוחות של Mayo | 209 |
| LATE (TDP-43) במידה שמספיקה כדי לקשר אותה לפגיעה | כ־25% | מוחות מנתיחות בקהילה | 378 |
| פתולוגיה נלווית של אלפא־סינוקלאין (לוי) | 41% עד 55% | מוחות עם אלצהיימר מתוך 766 נתיחות | 432 |
| פתולוגיה נלווית של TDP-43 | 33% עד 40% | אותן 766 נתיחות; קשורה לגיל ול־APOE ε4 | 432 |
שינה והמערכת ה"גלימפטית"
הממצאים בעכברים
בעכברים, נוזל נכנס למוח לאורך מרווחים סביב העורקים ויוצא סביב הוורידים. מחיקת תעלת המים של האסטרוציטים, AQP4, הפחיתה את פינוי המומסים בכ־70%. השינה הרחיבה את המרווח בין התאים בכ־60% והאיצה את פינוי העמילואיד, והגבלת שינה הגדילה את מספר הרבדים. 247,269,526
מעבדות אחרות חולקות
קבוצה עצמאית מצאה שההובלה ברקמת המוח מתאימה לדיפוזיה, לא לזרימה, ואינה תלויה ב־AQP4. מחקר בעכברים מ־2024 מצא שהפינוי היה נמוך יותר, ולא גבוה יותר, בזמן שינה והרדמה. 354,467
מה רואים בבני אדם
לילה אחד בלי שינה (7 אנשים מול 17 משתתפי ביקורת) האט את פינוי חומר הסימון מרוב אזורי המוח. מניעת שינה העלתה את רמת העמילואיד בנוזל השדרה ב־25% עד 30%, אבל בעיקר דרך ייצור מוגבר, לא דרך פינוי מופחת. 129,330
איפה זה עומד
ההשפעה של שינה על רמות העמילואיד נתמכת טוב יותר מכל מנגנון גלימפטי מסוים באלצהיימר בבני אדם. זהו סיכום של המחקרים שלמעלה, לא מסקנה של מחקר יחיד. כלי לימפה בקרומי המוח, שתוארו ב־2015, עשויים להיות נתיב ניקוז נוסף; תפקידם בבני אדם אינו ידוע. 330,467,475